מה ההבדל ובמה כדאי לבחור

כדי להבין את ההבדל בין האזניות, עלינו להבין תחילה מושגים בסיסיים שקשורים בסאונד.

למעשה בכל מה שקשור לגלי קול, יש שני פרמטרים שאנו יכולים למדוד.
1. עוצמת הצליל (בגרף מוצגת בתור ציר ה-Y, האנכי)
2. תדר הצליל (בגרף מוצג בתור ציר ה-X, האופקי)

הכי קל להבין את ההבדל ביניהם באמצעות דוגמא:

עוצמת הצליל יכולה להיות עוצמה גבוה, או נמוכה, והאופן בו נשים לב לזה בא לידי ביטוי בעד כמה חזק אנחנו שומעים את הצליל.

לעומת זאת, תדר הצליל, מבטא את הגובה שלו, והאופן שבו נבדיל בין תדרים יהיה האם הצליל נשמע לנו גבוה (לדוגמא – כמו מצילה של מתופף, או חליל) או נמוך (לדוגמא גיטרה באס או תוף באס)

למעשה אפשר להבין מכך, שכל תדר, יכול להיות בעוצמה חזקה או חלשה.

אז איך הדבר הזה קשור לסוגי האזניות?

למעשה לכל אזניה שקיימת, יש היענות תדרים  שונה.
כלומר, כל אזניה מדגישה או לא מדגישה תדרים שונים ובכך מאפיינת את הסאונד של המוזיקה שמתנגנת בה.

אזניות “רגילות” – Loudness

מדובר באותן אזניות שבהן לרוב יש הדגשה בתדרים הגבוהיים והנמוכים הקצוות של תחום השמע.

יכול להיות שנתקלתם בעבר במערכות שמע שיש להן כפתור שעליו כתובה במילה Loudness. למעשה מה שהפונקציה עושה היא מדגישה את התדרים הגבוהיים, והתדרים הנמוכים, כדי לייצר אפקט ה"מייפה" את המוזיקה – בעיקר כשמדובר במוזיקה קצבית.

האזניות מהסוג הזה מיוצרות בעיקר לקהל הרחב,שאינו עוסק ביצירת תוכן מוסיקלי ומעוניין בחווית שמע מרגשת,הדיוק פחות חשוב לו, והוא שומע בעיקר מוסיקה קלה. לכן היצרנים מציעים אותן בטווחי מחירים נמוכים הנגישים לכל כיס.

ואילו היינו משתמשים בהן לעיצוב צליל, הדגשת יתר של תדרים מסויימים הייתה מהווה מכשול, מאחר שלא הייתה משקפת את המציאות בצורה נאמנה.

*דוגמאות לדגמים של אזניות כאלה:
Sennheiser Momentum
Sennheiser urbanite

אזניות מוניטור (נאמנות למקור)

האזניות האלה מיוצרות לקהל המקצועי אשר מעצב צליל, עובד באולפן או עובד ביצירת תוכן מוסיקלי, וחשוב לו להאזין דרך מכשיר שלא ידגיש ולא יחסיר תחום תדרים מסוים, אשר כתוצאה מהעיוות יהוה מכשול בתהליך קבלת ההחלטות בזמן עבודה. כלומר, אזניית ניטור היא כמו סרגל מדידה, שבו השנתות צריכות להיות מדויקות. חשוב לציין שגם בסוג האזניות הזה יש טווח עצום של רמות איכות, המתבטא גם במחיר.

האזניות הפשוטות ביותר ישאפו להיות מדויקות אך יעשו זאת בצורה פחות אידיאלית, האזניות במחירי האמצע יהיו כאלו שרמת הדיוק שלהן תהיה מספקת לצרכן המקצועי הממוצע, וברמות הגבוהות אפשר למצוא אזניות עם רמת פרטים ודיוק מרשימה ביותר שהאזנה בהן מוגדרת כחווית שמע מרגשת בפני עצמה. ולכן גם קהל של חובבי מוזיקה מסורים ביותר אשר אינם עוסקים בתחום ימצאו אזניות אלו כאופציה איכותית ורלוונטית לשימושם האישי.

*דוגמאות לדגמים של אזניות כאלה:

•  Sennheiser HD 650 
•  Audio Technica – R70X
•  Audio Technica – M50X

  הגבול שבניהן

עם השנים גם אנחנו, כאנשי מקצוע בעולם המוסיקה, הורגלנו לשמוע מעט Loudness. הרי אנחנו מייצרים תוכן שנשמע כך בעצמנו ומכוון לקהל הזה, ובאופן טבעי היינו רוצים מעט הדגשה שכזו גם במערכות ההאזנה המפורטות שיש לנו באולפן, עליהם אנחנו עובדים במשך שעות ארוכות. היצרנים של המוניטורים והאזניות המקצועיות מבינים את זה ומייצרים מערכות שמע מקצועיות שיש להן נטיה קלה ביותר להדגשה של טווחי התדרים הנמוכים ביותר והגבוהים, בקצוות תחום השמע שלנו. מדובר על הדגשה קלה ביותר שלא מהווה מכשול שיפוטי בקבלת ההחלטות בזמן ההאזנה.
עבור היצרנים, תופעה זו משמשת כמאיץ מכירות למוצר שלהם, בעיקר לקהל החדש שנכנס לתחום ואיננו מודע לנושא, ומבצע “קניה רגשית”.
על כן, אזניות מהסוג הזה מתפקדות כאזניות דו-שימושיות, המסוגלות להוות כלי עבודה למוסיקאים, וגם ככלי האזנה לחובבי מוסיקה מתקדמים.