סינטיסייזרים
סינטיסייזר הוא כלי נגינה אלקטרוני המבוסס על יצירת גלי קול בצורות שונות.
הכלי, שהחל את דרכו באזור שנות ה-60 המאוחרות, הפך להיות חלק משמעותי ביותר באבולוציה של מוזיקה מכל הסגנונות מאז אותה תקופה.
בין חלוצי המהנדסים שייצרו סינטיסייזרים היה Robert Moog, שקו המחשבה שמאחורי בניית הסינטיסייזרים שלו, משפיע מאד על ייצור סינטיסייזרים עד היום.
סינטיסייזרים בגדול פועלים בשלוש טכנולוגיות שונות:
- Additive Synthesis
- Subtractive Synthesis
- FM Synthesis
ההבדלים העיקריים ביניהם נובעים בעיקר מאופן הפקת הצליל שלהם.
כדי להסביר את ההבדלים בין סוגי הסינטזה השונים, נבהיר מספר מושגים בסיסיים שקשורים בגלי קול.
גל סינוס – Sine Wave
גל סינוס הוא גל הקול הבסיסי ביותר.
המשמעות של זה היא שהוא למעשה נטול הרמוניות, ובזמן השמעתו נוכל לשמוע את תו הבסיס המנוגן בלבד. גלים מסוגים אחרים למעשה מייצרים סדרות הרמוניות שונות.
סדרה הרמונית:
סדרה הרמונית היא למעשה אוסף של גלי קול שמושמעים בנוסף לגל הבסיס.
לצורך הדוגמא, נביט בסדרה ההרמונית שמפיק קלרינט:
בדוגמא הזאת, אנחנו יכולים לראות שהתדר הנמוך ביותר (גל הבסיס) מושמע בעוצמה הגבוהה ביותר. ברוב כלי הנגינה שאנחנו מכירים, זה המקרה.
ההרמוניות הבאות שמושמעות מעל התדר הזה, למעשה מאפיינות את הטקסטורה של הכלי.
בכל כלי נגינה שנבחן, העוצמה והיחס בין ההרמוניות האלה ישתנה, ולכן גם נתפוס את הצליל כשונה.
אז איך זה קשור לסוגי הסינטזה השונים שדיברנו עליהם קודם?
היות והסינטיסייזר הוא כלי נגינה שמבוסס על הפקת גלי קול והפעלת מניפולציות עליהם, הבנה של המושגים האלה היא קריטית לצורך היכולת לשלוט בכלי בצורה אופטימלית.
נתחיל במושג הראשון.
- Additive Synthesis:
או סינטזה חיבורית בעברית.
למעשה הסוג הזה של הסינטזה הוא הכי פחות נפוץ מבין כל סוגי הסינטזה המוסיקליים.
אופן הפקת הצליל בשיטה זו, מבוסס על השמעה של מספר גלי סינוס במקביל, כאשר כל אחד מהם מנוגן בתדר אחר. באופן הזה אנחנו יכולים לבחור את ההרמוניה שתיווצר לנו בין גלי הסינוס המושמעים, וכך למעשה להרכיב טקסטורה חדשה וייחודית.
סגנון הסינטזה הזה פחות נפוץ בשל היותו מסורבל ביחס לסגנונות האחרים.
הנה דוגמא לגרף שמראה סינטזה חיבורית.
בגרף הזה תוכלו לראות את העוצמה שבה מנוגנים כל אחד מגלי הסינוס, בשילוב עם ההרמוניות של השילוב בין הגלים האלה.
- Subtractive Synthesis:
בעברית – סינטזה חיסורית.
סוג זה של סינטזה הוא הנפוץ ביותר בהקשר המוסיקלי.
השיטה הזאת מתבססת על חיסור או הנמכה בהדרגה של ההרמוניות הנוצרות מעל גל הבסיס.
בעצם, גם הסוג הזה של סינטזה מתחיל את דרכו בסינטזה חיבורית, אך במקרה הזה היא
מתבצעת באופן אוטומטי ע"י הסינטיסייזר, ו"החלק החיסורי" בתהליך הוא בעצם סינון
(Filtering) של ההרמוניות בהתאם להעדפותינו.
לדוגמא, נתבונן על גל מסור.
גל מסור הוא גל שמייצר סדרה הרמונית באמצעות הכפלה של תדר הבסיס בכל
המספרים השלמים, כאשר העוצמה של כל אחת מהן מחולקת באותו מספר.
לדוגמא, אם תדר הבסיס שלנו הוא התו לה, כלומר 440hz וננגן אותו בעוצמה של 12dB, אז כשננגן אותו בגל מסור נוכל לשמוע את התדרים:
- 440hz בעוצמה של 12dB
- 880hz בעוצמה של 6dB
- 1320hz בעוצמה של 4dB
- 1760hz בעוצמה של 3dB
וכו’
סוג הגל הזה נפוץ מאד בשיטה של סינטזה חיסורית, שכן הוא מכיל את הכי הרבה הרמוניות
מכל סוגי הגל הסטנדרטים שאנחנו מכירים, ובזמן סינון (הנמכה בהדרגה) של ההרמוניות, עדיין
נוכל לקבל טקסטורה עשירה במיוחד.
נוכל למצוא את סוג הגל הזה כמעט בכל הסינטיסייזרים שקיימים היום.
- FM Synthesis
בעברית – סינטזת איפנון תדר.
המהות של סוג הסינטזה הזה הוא שימוש במספר אוסילטורים שמאפננים אחד את השני.
למעשה, סינטיסייזרים מהסוג הזה לרוב בנויים ממספר רב של אוסילטורים, ואפשרויות חיווט גמישות במיוחד בין אחד לשני.
דוגמא לשימוש בסינטיסייזר FM יכולה להיות חיווט של אוסילטור מספר 1 לאפנון התדר של אוסילטור מספר 2, ואוסילטור מספר 2 לVCA כלומר להישמע ברמקולים. בצורה כזאת, נקבל טקסטורה חדשה וייחודית, הכוללת הרמוניות שלא היינו מקבלים באף סוג אחר של סינטזה.
מוסיקאים רבים משתמשים בשיטות סינטזה שונות לפי העדפותיהם. המסע המוסיקלי של כל אחד מושך אותו לכיוונים שונים ומגוונים. ברוב המקרים, אנשים יתחילו עם סינטיסייזרים שפועלים בטכנולוגיה של Subtractive Synthesis – סינטזה חיסורית. משם ככל שיכירו את עולם הסינטיסייזרים וילמדו עוד על דרכים ליצירת סאונדים חדשים ומעניינים, כך ירחיבו את האופקים שלהם לכיוון של סינטזת FM, ובמקרים מסויימים גם ישתמשו ב – Additive Synthesis – סינטזה חיבורית.
